יותר

"More" הוא אלבום האולפן השלישי של להקת פינק פלויד, שיצא בשנת 1969. האלבום הולחן במקור כפסקול לסרט בעל אותו שם, בבימויה של ברבט שרודר. הוא סימן סטייה משמעותית מהסאונד הקודם של הלהקה, שהיה פסיכדלי וניסיוני יותר, והציג את יכולתם ליצור מוזיקה ישירה ונגישה יותר.

שיר הפתיחה של האלבום, "Cirrus Minor", קובע את הטון לשאר האלבום, עם הצליל החלומי והאטמוספרי שלו והשירה המדהימה שלו. אחריו מגיע "The Nile Song", אחד השירים האגרסיביים והנועזים יותר בקטלוג של פינק פלויד, הכולל ריפי גיטרה כבדים וקטע קצב דוחף. שירים בולטים נוספים כוללים את "Green Is The Colour", "Cymbaline" ו-"Ibiza Bar", הכוללים צליל נינוח ומלודי יותר, עם עבודת גיטרה מורכבת והרמוניות קוליות מרשימות.

אחד ההיבטים המרשימים ביותר של "More" הוא האופן שבו הלהקה הצליחה לשלב בצורה חלקה סגנונות וז'אנרים מוזיקליים שונים לשלם מגובש. מהרוק הבלוזי של "The Nile Song" ועד לאלבום בהשראת הפולק "Crying Song", האלבום מציג את הרבגוניות והטווח של הלהקה, כמו גם את יכולתם להתנסות בצלילים וגישות שונות.
האלבום כולל גם מספר שירים אינסטרומנטליים, כמו "Quicksilver" ו-"More Blues", המדגישים את יכולתה של הלהקה ליצור נופי צליל מעוררי אווירה. שירים אלה, יחד עם שאר האלבום, משמשים כעדות לכישוריהם של פינק פלויד כמוזיקאים ולנכונותם לדחוף את גבולות מה שנחשב מקובל במוזיקת ​​רוק באותה תקופה.

בסך הכל, "More" אולי לא מוכר או נחגג כמו חלק מאלבומיה המאוחרים יותר של פינק פלויד, אך הוא נותר אלבום האזנה מרתק ומתגמל, המציג את התפתחותה המוקדמת של הלהקה ואת זרעי הסאונד שבסופו של דבר יהפכו אותם לאחת הלהקות המשפיעות והאהובות ביותר בהיסטוריה של הרוק. זהו אלבום חובה לחובבי רוק פסיכדלי וניסיוני, כמו גם לכל מי שמתעניין באבולוציה של הסאונד והסגנון של פינק פלויד.