1984 הייתה שנה של שינוי משמעותי עבור פינק פלויד, כאשר רוג'ר ווטרס יצא לקריירת סולו וחברי להקה אחרים גם בחנו פרויקטים בודדים. השינוי הזה בא בעקבות יציאת "The Final Cut" והתגברות המתחים בתוך הלהקה. ווטרס הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "היתרונות והחסרונות של טרמפים", באפריל 1984. האלבום, מושגי ומונחי נרטיבי, חקר את הנושא של משבר אמצע החיים דרך סדרה של חלומות. הוא זכה לביקורות מעורבות, כאשר כמה מבקרים העריכו את סיפור הסיפור שלו ואחרים מצאו אותו מורכב מדי. דיוויד גילמור גם הוציא את אלבום הסולו השני שלו, "About Face", במרץ 1984. אלבום זה הציג גישה רוקיסטית פשוטה יותר וכלל שיתופי פעולה עם אמנים אחרים כמו פיט טאונסנד מ-The Who. הוא התקבל בברכה, עם להיטים כמו "Blue Light" ו-"All Lovers Are Deranged". סיבוב הופעות הסולו של גילמור לקידום האלבום משך תשומת לב רבה, והוכיח את יכולתו לשאת קריירת סולו מחוץ לפינק פלויד. פרויקטי הסולו הללו הצביעו על שינוי בדינמיקה של פינק פלויד, כאשר ווטרס התמקד בחזון שלו וגילמור בוחן את דרכו היצירתית. בעוד פינק פלויד כלהקה נשארה בהפסקה, מאמצי הסולו הדגישו את הכישרונות האישיים בתוך הקבוצה.